טיקטוק/ התקפי חרדה/ חברות- ז- י

כילד שגדל באשקלון האזעקות והטילים היו חלק מחיי. זכורות לי תקופות שלא יצאתי מהבית כי אזעקות היו דבר שבשגרה, לפני תקופת המבצעים הצבאיים בעזה והרבה לפני שהתקשורת מצאה בזה עניין. הלחץ והסטרס שחוויתי כילד והפחדים המלווים אותי עד היום הביאו אותי לכתיבת מילים אלה דרכן אני מבקש לתת ביטוי לחוויות ותחושות של גיבורי ההצגה "בלי פאניקה".

המלחמה האחרונה עוד מכה באכזריות בכולנו וליבי עם ילדי העוטף, להם אני רוצה לעזור וליצור שיח פתוח ומאפשר על פחד ובושה, על חשיבותם של שיתוף וחשיפה של רגשות ותרומתה של סביבה תומכת, שלא שופטת ולא מבקרת.

מתוך המחזה עולים גם ערכים חשובים ככוחה של עזרה הדדית וההירתמות. ההצגה מעודדת עזרה לזולת המעניקה לא פחות מאשר היא דורשת, נותנת לנו תקווה ומזכירה שהטוב טמון בעתיד שעוד לפנינו.

כיום כשהנוער נמצא עמוק ברשות החברתיות, אני חושב שכדאי ונכון לשלב את המדיה, הטיק טוק והמכשירים הסלולריים של צופים בהצגה. כל אלה יקרבו בין העולם המודרני הטכנולוגי לבין אומנות התיאטרון המסורתית.

רם גואטה