תפאורה יפעת גלעדי
תאורה ארי רמז
משחק אסנת זיביל
שירה ונגינה נתן סלו
ההצגה מספרת על אלון, ילד נכה, בן 9, היושב בכיסא גלגלים, סובל מאפילפסיה, מוזן בזונדה ואינו מדבר. אלון, שהוא בנה של המחזאית, מתקשר בעזרת תקשורת חליפית ולמרות מצבו הקשה לומד בכיתה ג' רגילה בבית ספר רגיל.
בסגנון קולח ומלא הומור מספרת האם על חווית גידול הילד: ההתמודדות עם עולם הרפואה, המשפחה, המשברים, השמחות, הפחדים וההפתעות.
זהו סיפור על מאבק לראות מעבר לחריגות, על ההתעקשות להאיר את האומץ, שמחת החיים והחכמה שבתוך הגוף הפגוע מאוד.